יום האישה: יום של סולידריות עם האנאא אל שאלאבי

ראשון, 04 מרץ 2012 13:43 ג’נאן עבדו

זאת קריאה לאירגוני נשים ופמיניסטיות להכריז על יום האישה הבינלאומי כיום של סולידאריות על העצירה המנהלית האנאא אל שאלאבי וכל האסירות והנשים במשפחות של אסירים פלסטיניים.

יום היאשה, השמיני במרץ, הוא יום סימלי כדי להזכיר לנו את המאבק שנשים בכל העולם מנהלות כדי לשבור את שלשלאות הסקסיזם שנחות עליהן בהיותן נשים. למרות זאת, יש קטגוריות שונות של נשים. בזמן שחלק מהנשים נאבקו למען שיחרור ושיוויון – לדוגמה כנגד אפלייה בזכות לבחור ולהיבחר, נשים נהגו בצורה סקסיסטית כנגד נשים ממוצאים אתניים אחרים או על בסיס של גזע.

בפלסטין, יום האישה הוא יום של מאבק. למרות הישגים בעלי חשיבות, שבאו כתוצאה מדרכים ארוכות של מאבק, אנחנו לא צריכות לחגוג עדיין משום שאנחנו עדיין נשים פלסטיניות, בין אם בפלסטין של 1948, בגדה המערבית או בעזה או בפזורה הפלסטינית ואנחנו עדיין סובלות מקולויאליזם, כיבוש, אפלייה וגיבוש. נשים בגדה המערבית וברצועת עזה סובלות מתוצאות של כיבוש בזמן שבפלסטין של 1948 אנחנו סובלות מגזענות ממסדית בחוק ומהעובדה שהמדינה היא ישראל, מדינה הבנויה על האדמה שלנו ושקרעה את משפחותינו.

נשים פלסטיניות סובלות במיוחד מהכיבוש ומההקמה של המדינה היהודית. הן סובלות מהגירוש, ההפרדה וההתיישבות – לא התיישבות בארצות שכנות. הן ממשיכות לחיות בסכנה של אפלייה ממוסדת וגירוש ממקום למקום, כמו באזור הנגב, וממשיכות לחיות תחת הסכנה שמשפחותיהן יופרדו על ידי חוק של אזרחות גזענית.

הנשים שלנו סבלו משבי בעבר תחת המנדט הבריטי, כולל חוקי חירום כגון מעצר מנהלי.

הפעילה הפלסטינית סאת’ג’ נאסאר, העורכת של מגזין כרמל ואישתו של הפעיל נאג’יב נאסאר, הייתה האסירה הפוליטית הפלסטינית הראשונה. נאסאר נעצרה ב – 23 במרץ 1939 במעצר מנהלי על ידי הבריטים והוחזקה בעיר בית לחם עד ה – 23 בפברואר 1940. הבריטים קראו לנאסאר “אישה מסוכנת מאוד”.

המשטר הבריטי אסר נשים רבות ושם אותם בכלא לתקופות של עד עשר שנים על הברחת נשק במהלך השביתה הכללית והמהפכה של 1936. ב – 1937 הפעילה הפמיניסטית מאסיל מאגהאנאם כתבה ספר באנגלית תחת הכותרת “הנשים הערביות והבעיה של פלסטין” בו היא אמרה – “אל תדברו על זכויות נשים כל עוד אנחנו תחת כיבוש”. מאנגהאם התכוונה לכך שנשים אכן צריכות להשלים את השיחרור מהמערכת הכללית של כיבוש שמדכאת את החופש שלהן ויוזמת אלימות.

במקרה של הנשים הפלסטיניות, המדינה היהודית עזרה להמשיך את האלימות הזאת כשהיא הורגת וכולאת נשים ומייצרת את התנאים להמשך של אלימות כנגד נשים בתוך החברה הפלסטינית שנובעת מתוך תנאים סוציו-אקונומיים קשים (אבטלה, עוני, עקירה וגירוש, הריסת בתים וכו’).  נשים פלסטיניות עדיין משלמות את המחיר וסובלות מהכיבוש ומתוצאותיו. חומת ההפרדה גדעה משפחות פלסטיניות והקשתה על תקשורת בתוך משפחות.

הנשים שלנו משלמות את המחיר בכליאה, מעצרים, חקירה ועלבונות, ואת המחיר על הכיבוש והמערכת הקולוניאלית הארוכה ביותר מאז תום מערכת האפרטהייד בדרום אפריקה.

נשים וילדות נאלצות לשלם את המחיר על הכליאה של חברי משפחה שלהן וסובלות מאפלייה בבתי הכלא עצמם, כשמדיניות בתי הכלא מונעת מגע פיסי בין אסירים פוליטיים ומשפחותיהם. בזמן שאסירים פוליטיים יהודיים ואסירים פליליים מורשים מגע פיסי עם משפחותיהם, הצורך הבסיסי הזה לא מכובד עבור אסירים פוליטיים פלסטיניים. בתי הכלא הישראליים לא מרשים לאסירים פלסטינים לחבק את בני משפחותיהם אפילו ברגעים הקשים ביותר.

האסירה הנאא אל שאלאבי הכריזה כי היא בשביתת רעב במחאה על המעצר המנהלי שלה, אחרי שהיא שוחררה בהחלפת האסירים באוקטובר 2011.

ישראל מחזיקה כרגע 307 פלסטינים במעצר מנהלי, כלומר מעצר ללא כתב אישום. מביניהם, שלוש הן נשים, מתוך שש נשים שהן אסירות פוליטיות המוחזקות בבתי כלא ישראלים אחרי שרובן שוחררו בעסקת שליט.

בואו נכריז על ה – 8 במרץ כעל יום של סולידריות עם האסירות הפלסטיניות ונאחד את תנועות הנשים למען המטרה הזאת

ג’נאן עבדו היא פעילה ואישתו של האסיר הפוליטי הפלסטיני אמיר מאחול.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: