דו”ח: רופאים לא מדווחים על התעללות בעצירים

הדו”ח החדש, המתבסס על יותר מ-100 מקרים בארבע השנים האחרונות, קובע כי אי הדיווח הופך את הרופאים ל”שותפים סבילים” בעינויים

    •  דאן אבן- 04.11.2011
    • לדוח המלא לחץ  כאן

רופאים ופראמדיקים שטיפלו בשנים האחרונות בעצורים ובאסירים וזיהו בגופם סימני התעללות נמנעו מלתעד את הפגיעות או להתריע עליהן – ובכך הפכו ל”שותפים סבילים” בהתעללות. כך עולה מדו”ח חדש שערכו הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ועמותת רופאים לזכויות אדם והגיע לידי “הארץ”.

הדו”ח “להקדים תרופה למכה – מעורבות אנשי רפואה בעינויים והתעללות” מבוסס על כ-100 עדויות שנאספו מאז 2007 ועד לחודשים האחרונים בקרב אסירים ועצורים, וקובע כי אנשי הרפואה פעלו באופן שיטתי בניגוד לאתיקה המקצועית ולכללי המוסר החלים עליהם. הדו”ח מתאר 13 מקרים שונים שבהם לא דיווחו רופאים על פציעות שזיהו על גופי העצירים שמקורן בהתעללות שעברו בחקירתם (ראו תיבה).

עינויי אסירים ועצירים, שנאסרו לחלוטין בישראל בפסק דין מכונן של בג”ץ כבר בשנת 1999, מגיעים לאחרונה גם לפתחה של מערכת הבריאות, הנדרשת לבחון לראשונה את מעורבותם של אנשי רפואה באי דיווח על חשד להתעללות. בהתאם לאמנות בינלאומיות, נדרשת מערכת הבריאות לייצר מנגנוני דיווח במקרה שמתעורר חשד לאלימות. מדובר בין היתר ב”הצהרת טוקיו” שנתקבלה באסיפת ההסתדרות הרפואית העולמית (WMA) בשנת 1975, שקובעת שגם במקרים שבהם שמע רופא מאדם אחר על חשד להתעללות או עינויים עליו לדווח על כך, וכן ב”אמנת איסטנבול”, שנכתבה בסוף שנות התשעים בידי מומחים מתחום הרפואה והמשפט. בדצמבר 2007 פרסמה ההסתדרות הרפואית בישראל נייר עמדה שבו אישרה את הצהרת טוקיו.

בארגוני זכויות האדם הצטברו בשנים האחרונות עדויות על אנשי רפואה המעדיפים באופן מובהק את צורכי החקירה על פני טובת המטופל. “מקרים אלה מעידים יותר מכל על הטשטוש הארגוני שנוצר בין החוקר ובין הרופא”, נכתב בדו”ח. בהתאם לכך, הדו”ח מציין כי החזרת העצור לחוקריו, לאחר שהרופאים היו עדים לפגיעה בו, היא הפרה בוטה של חובתם לדאוג לשלום המטופלים ולמנוע פגיעה בהם. עוד התברר כי מערכת הכליאה בישראל מאפשרת העברת מידע רפואי מרופא לחוקר, באמצעות טופס שנמצא בחלק מהתיקים הרפואיים שהגיעו לידי הארגונים. בדו”ח נקבע כי ככל הידוע, העברת המידע נעשית ללא הסכמת העצורים והאסירים ומפרה את חובת השמירה על סודיות רפואית. מנכ”ל הוועד הציבורי נגד עינויים, ד”ר ישי מנוחין, אמר כי מרבית העצירים והאסורים לא נותנים אמון במערכת המשפט ולכן נמנעים מלהגיש תלונות על התעללות. “הם מפחדים שיחפשו אותם אם יתלוננו”, הוסיף, “הרי במהלך החקירות הם נמצאים חסרי ישע בידי חוקריהם, ורק כשהם נפגעים הרופא פוגש אותם. היינו מצפים מהרופאים שיעזרו להם ושלא יתמכו במערכת, אך התבדינו בעקבות ממצאי הדו”ח”. לדבריו, גם למערכת היחסים שבין החוקרים לבין הרופאים ישנו משקל מכריע. “הרופאים בבתי הסוהר הם אנשי השירות, ולכן מרגישים מחויבים להנהלות בתי הסוהר ולא למטופלים. בנוסף יש הילה סביב השב”כ, שהרופאים מניחים שאם אירעה פגיעה אז היא מוצדקת”.

אין למי לדווח

הדו”ח קובל על כך שאין העברת מידע סדירה בין רופאים למשרד הבריאות בנוגע לעצירים שטופלו ונחשדו כקורבנות התעללות. בעקבות פרסום תלונתו של ריאד עבד-אלכרים מוג’רבי ב”הארץ” לפני יותר משנה וחצי (ראו תיבה) הקים משרד הבריאות בקיץ האחרון ועדה שתרכז דיווחים הנוגעים לעניין.

הוועדה, בראשות פרופ’ צבי שטרן מנהל בית החולים הדסה הר הצופים, מונה חמישה מומחים ובסמכותה לקלוט דיווחים על חשדות להתעללות ולהעבירם לבדיקת הגורמים. הוועדה טרם החלה לפעול באופן סדיר ובבתי החולים לא מכירים עדיין את דבר פעילותה. לדברי מנהל חדר מיון באחד מבתי החולים במרכז הארץ, קיים נוהל פנימי לתיעוד סימני אלימות בכל מקרה של חשד לתקיפה, אך מציין כי באשר לטיפול בעצירים, הנוהל מעורפל. “בניגוד לחשדות להתעללות בנשים, קשישים או ילדים, שלגביהם יש דיווח לפקיד הסעד ולרוב גם למשטרה, כשעציר שמתלונן, לא קיים נוהל ברור למי יש לדווח”.הוא ציין בנוסף כי כיוון שבואם של עצירים, לרבות עצירים ביטחוניים, למיון נעשה בליווי שוטרים או סוהרים, “לא תמיד אפשר להימנע מנוכחותם”. לדבריו, “כבר היה לנו פעם מחבל שברח מבית החולים, חייבים להיזהר במצבים כאלה”. עם זאת, הוא מוסיף כי “הגיליון הרפואי של העציר נשאר בבית החולים ואינו מועבר לשוטרים”.

מש’ הבריאות: נעדכן את הרופאים

משרד הבריאות פועל בימים אלה לעדכן את גורמי הרפואה בארץ על הוועדה החדשה. המשנה למנכ”ל משרד הבריאות, ד”ר בועז לב, הבהיר לאחרונה כי פנה לאיגוד מנהלי בתי החולים בבקשה שיפעל כדי להגדיל את מודעות הרופאים לעניין, בין היתר באמצעות מפגשים מקצועיים לפירוט נוהלי הדיווח. ואולם כאמור עד כה לא הופץ נוהל שכזה. יו”ר ההסתדרות הרפואית, ד”ר ליאוניד אידלמן, מסר גם הוא כי הרופאים מחויבים לדווח על כל חשד להתעללות, ודברים דומים השמיע גם יו”ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, פרופ’ אבינועם רכס, שאמר כי “כללי האתיקה אוסרים על הרופאים לתת הכשר רפואי להפרדת אסירים או לבידודם”. במשרד הבריאות גם מודעים לבעייתיות שבהעסקת רופאים תחת מטריית השב”ס ובעבר פעלו להפרדה בין השניים. לדברי המשנה למנכ”ל המשרד, ד”ר לב, “הוכרע שהרופאים ימשיכו לשרת בשב”ס כדי לאפשר רצף טיפולי ואפשרות למימוש הסמכות המקצועית בתוך הארגון”. מהשב”ס נמסר בתגובה כי “שב”ס נותן מענה וטיפול רפואי הולם ומקצועי לכל האסירים באשר הם. הארגון מבוקר רבות על ידי גורמים רשמיים רבים ואנו מתייחסים לכל הביקורות, למדים מהן ומשפרים כל העת. הארגונים החתומים על הדו”ח אינם מבקרים רשמיים של שב”ס, ולכן אין בכוונתנו להשיב על הטענות שהם מעלים”.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי “ככל הידוע למשרד, אין מעורבות של אנשי רפואה בעינויים ובהתעללות בעצירים ואסירים בישראל. קיים תיעוד רפואי לגבי כל עציר ואסיר. כדי לאפשר לכל גורם רפואי לדווח על חשד להתעללות הוקמה ועדה בלתי תלויה, שתפקידה לקבל דיווחים ולהפנותם לבירור על ידי גורמי רפואה והנהלות הארגונים”.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: